המסע שלי אליי....

המסע שלי אליי התחיל לפני עשרים שנים, הייתי בתקופה משברית בחיים. הגעתי דרך חברה למעגל נשים, רותי הנחתה את הקבוצה, היא דיברה בשפה שהיתה עבורי חדשה קול אחד בי  לא הבין מילה וקול אחר ידע הרגיש בבית חופשי, נשם לרווחה. הלב שלי בחר ברותי כמורה. באותה תקופה הכרתי דרור, שהוא אהבת חיי, השותף שלי לחיים. רותי ודרור מפגישים אותי עם החיים כפי שהם קורים, כל אחד בדרכו, הם שחקני נשמה, נאמנים לתפקידם, רותי כמורה ומאמנת שלי ודרור לחוזה הנשמתי שלו איתי. הם יסודיים,הם לא משאירים אבן על אבן, בכל פעם שנדמה לי שהגעתי, שמצאתי קרקע יציבה, אדמה שאפשר להניח עליה את הראש ולנוח בבטחה, הם מרעידים את האדמה, הם כמו מראה, לא שופטת לא מאשימה. מראה שמפגישה עם השדים, עם הפחדים הכי עמוקים, עם הפגיעות. הכאב, הפיצולים, עם חלקים אפלים, חשוכים שהיו מודחקים.קול בתוכי כועס, צועק, מתוסכל רוצה לצרוח, לברוח, לשבור את המראה והם נשארים, שומעים את הבכי שלי, הזעקה, רואים את השדים משתוללים ונשאריםלא זזים מילימטר, נאמנים, מחויבים עד שנהיה בתוכי שקט ואני רואה דרכם את הבבואה שלי ניבטת אליי דרך המבט הרך, היופי והחכמה את מה שאמיתי, את מה שנשאר אחריי שהכל מתערער ונשבר, עד שאני יכולה שמוע את הקול האמיתי להיזכר ביופי, באהבה, בפלא, באור הנצחי שאני