המלאות שבריקות

אני עייפה מלתחזק דמות

עייפה מלביים מלאות שמסתירה ריקות

מנגנון הגנה ישן שכבר לא שומר עליי מזמן

אני מתישה את עצמי מניסיון לתחזק קליפה

מלדחוק בעצמי ולהאמין שאני חייבת וצריכה

יש בי קול שרוצה להרפות וקול אחר שמפחד אני והמיינד במלחמה

אני כבר מספיק מנוסה כדי לדעת שלהלחם במיינד זאת מלחמה אבודה

ובכל זאת עדיין מנסה מתישה את עצמי

 לוקחת אויר ומרפה מחזיקה לרגע את הרווח שבין השאיפה לנשיפה

ריק שבלעדיו לא מתקיימת נשימה.

מזכירה לעצמי רכות, עדינות וחמלה

מערסלת אותי לחיקי ואותה, 

את אותה ילדה שהייתי והתרגלה שהיא לא מספיק, טובה, שווה, ראויה לאהבה

לוחשת לשתינו שששש שה...

מזכירה לי ולה שהאהבה שאנחנו אינה תלויה

היא הטבע 

כמו פרח שבזמנו פורח

כמו השמש שתמיד מאירה

כמו הירח שגם בריקותו הוא מלא וזורח