לסמוך על האהבה
כשהילדים שלי שואלים אותי איך הייתי מגיבה או מה הייתי עושה במידה שהייתי בטוחה שמישהו שאני אוהבת עשה לי משהו רע, מתוך כוונה להכאיב או מתוך נקמה. אני עונה שאני מקווה לזכור שאנחנו חיים בעולם בו אין צדדים, אין טובים ורעים אז הייתי ניגשת לאדם שפגע, מביטה בו ברוך ואהבה ואומרת לו שאני מניחה שזאת היתה זעקה שבאה מתוך דאגה. ממקום אכפתי אחראי, הייתי מבקשת לדעת מה הוא ראה שאני כרגע לא רואה. מה לא הייתי רוצה לעשות? לכרות ברית הדמים עם המיינד ולהאמין שאני במצב מסוכן לא הייתי רוצה שיהיה שם מישהו שיזדהה איתי, שיבהל מהבהלה שלי. נכון, לפעמים אנחנו מחפשים הזדהות והקלה כשנדמה לנו שנעשה עוול נורא אבל אני יודעת שאם מישהו יקח תפקיד להגן, לעזור, להציל אותי מעוול נורא, זה יחזק אצלי את האמונה שהעולם מסוכן, ואני אשאר שבויה במחשבה, לא אהיה ערה. אמשיך להאמין בצדדים, מלחמה, אויבים ואז במקום לנוע בעולם חופשיה אשאר תלויה, מפחדת חלשה, חסרת אונים ואמשיך להאמין שאני חייבת לידי אנשים שיצילו אותי מאנשים אחרים. בידיים שלנו ליצור מציאות דרך איך שאנחנו מתבוננים דרך מה שאנחנו בוחרים לראות, דרך איך שאנחנו מקשיבים. לשם כך אנחנו מתבקשים להרפות מדעות, רעיונות, ועקרונות. לנוע בענווה וצניעות להסכים לתת לאור לחדור דרך הסדקים להפסיק להתעקש שאנחנו יודעים. להסכים להסתכן לדעת שלפעמים הלא הכי גדול, הוא כן שאין באמת ממה לשמור על עצמנו ולהגן רק להסכים להלך בתוך ענני הפחד ולדעת שתכף יתבהר. איך יראה העולם משם? עולם של חיכוכים, אלימות, תוקפנות, בריונות או מציאות של יופי חסרת פשרות? זה בידיים שלנו והגיע הזמן לשנות בואו נסכים להסכים. אנחנו יצרנו מלחמות, בידיים שלנו להפסיק
טקסט לדוגמא
