מפגש עם חוסר אונים

הפחד הכי גדול שלי בחיים היה לפגוש חוסר ודאות וחוסר אונים.הייתי בניסיון מתמיד לשלוט, להימנע, לנסות למנוע מפגש עם מה שמפחיד ומכאיב. לפניי כמה ימים הבן שלי שלח לי תמונה שהוא צילם לפניי עשר שנים, הייתי המומה. אני נראית שם כמו שלד, כמו שורדי השבי או השואה מרק שבניגוד אליהם, אני יצרתי את המציאות הזאת לעצמי, חייתי במתח ודריכות כל הזמן כאילו אני בסכנה. הייתי אדם מת מתהלך. הרגשתי כבויה, לחוצה, ממורמרת, לא מרוצה, מלקטת פירורי אהבה, רודפת אחריי אשלייה מתוך אמונה שככה אהיה בטוחה. הצבתי תנאים בלתי אפשריים ניסיתי למנוע מעצמי מפגש עם החיים. בכל פעם שקרה מה שניסיתי למנוע הרגשתי אשמה ברגע הבא נדרכתי ונכנסתי למלחמה. עד שהגוף קרס ואמר די, את יכולה להמשיך לנסות לשלוט, להילחם במה שאי אפשר, אבל בלעדיי.הייתי צריכה להתמוטט כדי להיכנע להסכים לפגוש את הפחדים הכי עמוקים את חוסר האונים את הריק ואז כשלא היתה תנועה כשהכל השתתק הנשמה שלי דיברה. חצי שנה הייתי בהדממה מתוכה דרך חדשה נפתחה. פרשתי ממערכת החינוך הגשמתי חלום, למדתי פסיכותרפיה פתחתי קליניקה, לקחתי ליווי עסקי, הצבתי מטרות ויעדים אחריי שנתיים השגתי את כולם מלבד אחד, החשוב מכולם.התנועה שלי השתנתה, הרגשתי הרבה יותרחיונית, נוכחת, מלאת אנרגיה, שמחת חיים, קרובה להגשמה הרגשתי הרבה יותר חופשיה, פחות מונעת מ"חייבת וצריכה" אבל עדיין לא סומכת ומתמסרת התמסרות מלאה. לא נותנת לרוח להוביל, אני מובילה. מחפשת אחיזה ומנוהלת על ידי אותה אמונה שאם אני לא אסדר, אייצר תנועה, אם לא אבין ולא אדע אהיה אבודה. והיקום?מגיב לאנרגיה הזאת בשניה הפעם עצרתי בזמן, ביקשתי להרפות, להפסיק להתעקש, לנסות לדעת, לכוון, לשלוט ובעיקר להתבונן, לאזן ולראות. בשנתיים האחרונות, בתקופת המלחמה ליוותי עשרות קבוצות רגשיות של ילדים מפוניםאני לא לגמרי בטוחה אם זה היה מתוך דיוק ושליחות או ממקום שניסה למלא ולסדר את המציאות.במקביל פתחתי את "בית נשים ורוח" בבית שלי, התלהבתי, התרגשתי, הפקתי, האמנתי בסיפור שסיפרתי לעצמי.זה לא היה מדויק, זה היה כמעט, ממש על ידאיך ידעתי? התעייפתי.אני כבר יודעת שכשהנשמה מובילה, אני יכולה להיות כל היום בעשייה, ללא מאמץ, מלאה באנרגיה ועוצמה.עצרתי הסתכלתי ללב אמרתי אמת ידעתי שאני לא סומכת על הטבע, על מה שבאמת, שאני נמנעת מלפגוש את הריק.ביקשתי לדייקוהיקום? בודק....התחילו להגיע הצעות עבודה מפתות, סרבתי בנימוס מתוך בקשה ליושרה ודיוק.ממקום שמבקש לרקוד עם הלב להקשיב לרוח, לנשמה, לומר אמת גם כשהיא קשה ומפחידה. גם שנראה שהדרך הישנה נגמרה ואני לא רואה דרך חדשה.הישלתי עוד ועוד מתוך בחירהלרגעים אני מרגישה אבודהמבפנים אני מרגישה תנועה גדולה של נביעה.אני יודעת שאני פועלת מתוך אחריות, אמון ואמונה אני בהתבוננות והקשבהרוקדת, שומעת מוסיקה, עושה יוגה ומדיטציה, ונזכרת שהרגע הזה של ההתרוקנות, הוא כמו הרווח שבין הנשיפה לשאיפה בלעדיו לא מתרחשת נשימה.השהייה בריקות היא זאת שמאפשרת התמלאות. אני רוקדת עם המיסתוריןשמה לב לסימניםיודעת שאלוהים מגיב לתדר, מתגלה ברווחים, בחלל שאנחנו משאיריםברגעים האלה אנחנו מתרחבים, מרגישים שקטים, פשוטיםהעדות למציאות שיצרנומראה את עצמה כניסים