פחדים

במשך שנים אספתי פחדים ארזתי  בקופסא והנחתי תחת המיטה

מדי פעם הוצאתי אותה מאובקת, גדולה וכבדה

מתוך ידיעה שהגיע הזמ ןלאוורר, להתבונן ולמיין מה מיותר ושייך לעבר? 

מה  עוד נותר? ממה להפרד ואת מה לאחסן? כך שנים אני אוספת פחדים בארגזים

מדי פעם מופיעים בחיי אנשים 

נדמה לי שתפקידם בעולם לזהות אנשים שאורזים פחדים

הם מדברים מעט, מילים מדודותשיש בהן המון בטחון הם בוחרים את המילים המדויקות מבטיחים הבטחות

ואני בתמימותי מתפעלת, מתרגשת, מתמסרת מתפתה ומאמינה שהם ממש חכמים שיש להם בדיוק את מה שאני צריכה. פעם היה לוקח לי הרבה זמן להבין שכשהם הולכים אני שוב לבד, מתוסכלת, כואבת, מוסיפה לארגזים ערימה נוספת של פחדים. לפעמים אני עדיין מחפשת הצלה ומתבלבלת ואז אני עוצרת שואלת ונזכרת שהיקום שולח לי עזרה כשאני מאמינה שאני חסרה ברגע הבא אני מחייכת ואומרת בנימוס תודה שבאת והזכרת אבל לא תודה אני לא באמת צריכה ואז, עם הרבה רכות, חמלה, ורשות אני מוציאה את הארגזים מתקרבת בעדינות לפחדים שהסתתרו כל כך הרבה שנים מודה על שחיכו  לזמן המתאים בסבלנות אני כבר לא נבהלת יש בהם חכמה, הם לא קונים את הסיפור שבו אני מאמינה הם יודעיםשאני לא נזקקת ולא זקוקה להצלה הם מביעים בי אמון או אולי בעצם זאת אני שמאמינה?אני מוציאה אותם מהארגז מפנה מקום בארון מקפלת יפה מסדרת על מדף יש פחדים מכל מיני זמנים ישנים וחדשים כל כך הרבה גוונים אני מתחילה  לראות תמונה עדיין מטושטשת אני מתבוננת ומתרגשת בזמן שהיא מתגבשת וכשהיא תהיה מספיק ברורה מבטיחה להציג אותה בגאווה לראווה לא אשמור אותה בתור ארון או מגירה גם אם היא לא לגמרי תתאים או לא תהיה כל כך יפה אני מחכה בסבלנות, ציפייה וסקרנות אני לא יודעת איך היא תראה אבל יש לי תחושה שאני יודעת מה יהיה שמה - אקרא לה שלמה