פסח תשפ"ה

אני בוחרת לשחרר את עמדת הקורבנות, לצאת ממעגל האלימות.הסיפור של חיי, כמו של רבים, הוא סיפור אמיתי, חשוף, חודרני, שעוסק בפיצול ובריפוי. סיפור חיים הוא עובדה. הדרך שבה מספרים אותו – היא בחירה. כדי לראות אותו מנקודת מבט שונה נדרשות שנים של התבוננות כנה, של שתיקה, של מחויבות לעבודה פנימית עמוקה. נקודת מבט עדינה מבחינה ומבדילה בין תודעת עבד לתודעה חופשיה הסיפור שלי נכתב בשנת האבל על אמיה שם שבחרתי לו היה" אונס רגשי" בשנה האחרונה אני רואה ומבינה את העוצמה שבהסכמה להסיר שכבות, להיות חשופה, להינגע, להגיע לקצה – ולעשות עוד פסיעה אני יודעת ומבינה יותר ויותר  שכך נראה מסעה של גיבורה.האישה שאני היום אוספת לחיקה את מיכל הילדה, מחבקת אותה, מבקשת להביא אליה רכות, חמלה והרבה אהבה. להיות איתה ובשבילה –כשהיא כואבת, מפחדת,עצובה או בודדה. להזכיר לה שהיא לא קורבן, שהיא שלמה, מלאה,שהיא לא חסרה, שהיא עוצמתית, שהיא בחרה בחיים, שהיא בחרה באהבה, שהיא בחרה בה .יש רגעים בהם אני רואה את ההפרדה ביני לבינה אני יודעת איפה היא נגמרת ואיפה אני מתחילה. ויש רגעים בהם אני עדיין מזדהה, בעיקר ברגעים בהם אני מפחדת או עצובה. כשאני בוכה –לא תמיד אני בטוחה של מי הדמעות? שלי, או שלה? של הילדה שהייתי, ששתקה כדי לשרוד, או של האישה שאני, שבחרה לראות,לדבר, להוציא את האמת לאור. בין מילים שנכתבו בבכי לבין שתיקות של שנים נפרש מסע פנימי, מסע משפחתי, בין-דורי,וגם מסע של עם. האישה שאני היום זועקת. אומרת מילים קשות שלא תמיד נשמעות. יש לכך מחירים, כאשר הן נאמרות לאנשים שמפחדים להתערער, שלא מבקשים להתעורר. הלב שלי רועד,מפחד, חרד, מביט באמת – בכאב ומדבר אותה בקול רם, ישירות ללב. אין לי שם בחירה זה נובע ממני בעוצמה. שואל קושיות שדורשות ענווה, חיבור, קרבה, אהבה והסכמה לידיעה שלא אקבל תשובה. שאלות קשות שנובעות מזעקה מתוך הנשמה. וגם מתוך הסכמה.להישאר חסרת אונים חשופה נוגעת באמת בהבעת אמון ותקווה. מאמינה שכאשר מניחים כוונה כנה ותפילה שהפחד יפסיק לנהל את התודעה מקבלים מהיקום עזרה.כשמשהו בתוכי הפסיק להאמין לפחד ונותרתי שקטה גם כשפחדתי מאוד,הלב התחיל לראות,הגוף הפסיק לשתוק, האמת בחרה אותי וביקשה לצאת דרכי לאור. אני לא מפחדת להגיד אותה זה משאיר אותי לא פעם בתחושת בדידות קשה,אבל זאת הבחירה של הלב שלי ממקום של עוצמה הסיפור נשאר אותו דבר, השם – השתנה אני, בהבעת אמון מלאה ברוח האדם, גם כשנדמה שאבדה כל תקווה בוחרת לשנות את שם הסיפור שלי מ־"אונס רגשי" ל"חשופה – מסעה של גיבורה".נאמנה לייעודי, נותנת אמון, מדייקת את צעדיי,רואה.מזמינה נשים חכמות שמבקשות להתגלות, לומר לעצמן כן, להצטרף אליי למסע לברוא מציאות חדשה. הקבוצה הראשונה תיפתח ב־24.5 אצלי בבית, בצורית.א\ם הנשמה שלך מבקשת את תדעי, החוכמה שלך נדרשת. בואי, תצטרפי.