על רצון ותשוקה

שנים אני רוצה לפתוח קבוצת נשים, אני מבקשת שיבואו נשים חכמות, ענוות, שמבקשות ללמוד אהבה, לחקור, להיות, לגדול, להתעורר, נשים שמבקשות להתערער. שנים אני מתבוננת על רצון, מתוך ידיעה שכמו כל דבר בעולם, הוא יכול לבוא מהראש, מהמיינד או לבוא מהקשבה לרוח, מתשוקה מתוך ידיעה שכשאנחנו רוצים משהו, כי...(כי אנחנו חושבים שזה ימלא אותנו, יעשה שנהיה מאושרים וכו')  זה הראש שמדבר.  זה לא אומר לא לעשות משהו שאני מבקשת לעצמי, יכול לענג ולהשיג תוצאה אבל הוא לא משנה את החסר, את התנאי שאומר שאני צריכה משהו כדי להיות מאושרת או מלאה. במקרים האלה, פעמים רבות הדבר יהיה כרוך במאמץ רצון שהוא התנועה שמופיעה כנביעה כמשהו הגיע זמנו , מתרחש בפשטות ובקלות, והמציאות כמו מפנה לו מקום. כמו לקחת כוס מים כשאני צמאה ולשתות. אני נענת לאנרגיה שלוקחת צורה, שמתהווה. אני לא הגורמת אלא המשתתפת. זה קורה קודם בפנים ואחר כך בחוץ אני ערה לזה,עדה. מבחוץ קשה לזהות את  ההבדל, רק אני, ביני לביני יכולה להישיר לזה מבטבולבקש לדעת את ההבדל הדק.

איך אדע? 

1. ביחס ישר למידת החיכוך, המאמץ. 

2. לפי הדחיפות, האם אני בתחושה שאני חייבת או צריכה? 

ואז....  אני מבקשת להרפות, להישיר מבט, לשאול שאלות כנות ומשם לראות ולענות,  האם במקום לתחזק, לדחוף או למשוך, אני יכולה לראות מהי המחשבה שגורמת לי לא לסמוך? מה המחשבה שגורמת לי להאמין שאני חייבת או צריכה.

שאלות שמעידות על התנועה שלי ומאפשרות לי לראות אם אני מעולם הפחד?מהעולם שיצר המיינד? או מעולם האהבה, פלא, יופי, זרימה, כפי שהעולם נברא