אחריי שנים של מחויבות לעבודה פנימית עמוקה אני פחות מנוהלת על ידי החרדה. בתקופה שהיא ניהלה הייתי מאוד רזה הסיבה העיקרית היתה פוביה מהקאה הרגשתי כלואה ניסיתי לשלוט בתופעה שאין עליה שליטה. התביישתי, הסתרתי אותה האמנתי שאני דפוקה. השבוע פעם ראשונה גיליתי שיש לה שם, שלא המצאתי אות מסתבר שקוראים לה אמטופוביה (נעים להכיר, ברוכה הבאה) שנים היא ניהלה לי החיים בצורת סיוט מתמיד אבל בזכותה ולזכותה כל החיים הייתי רזה, הגוף שלי הגדיר אותי הייתי בתחושה שהוא מסתיר כמה אני פגומה וריקה. לפני שלוש שנים התמוטטתי, הגוף שלי עצר, נגמר לו הכח להיות בשליטה, בתחושת השרדות מתמדת לחיות כל הזמן כאילו יש סכנה הוא פשוט נכנע. באותה תקופה הייתי כל כך חלשה לא היה לי כח לאכול הייתי בתת משקל ותת תזונה ("צרות של עשירים" זאת היתה האמונה, רק שבחוויה הייתי מאוד ענייה) בלית ברירה התחלתי לקחת כדורים נוגדי חרדה. בדיעבד אני מבינה שהתקופה הזאת היתה עבורי מתנה פחתו ההמנעויות הפסקתי לפחד לאכול הפסקתי לפחד מחופשות, מנסיעות, מטיסות, מארוחות במסעדות, ממעליות, פחות לפחד ממחלות (ועוד יותר ויותר פחות...) הייתי בתחושה שהשליטה על החיים שלי חזרה במקום שהיא תהיה בידיים של החרדה. באותה תקופה הגיעו אליי לקליניקה בזו אחר זו נשים חטובות, מתאמנות, אוכלות מאוזן, מחושב, בריא מאוד נשים חכמות, שואלות, מבקשות להתעורר, לראות להתגלות. כמובן שפגשתי דרכן אותי. יש בזה חסד ויופי אמיתי ואני...מאז שהפוביה קצת נרגעה עולה במשקל ללא הכרה מתפעלת מהן מכח הרצון מהמשמעת העצמית הגבוהה מהללת, משבחת, מקנאה ואפילו מתייעצת על אכילה בריאה.
ואז זה קרה, שבוע אחר שבוע היא לא הגיעה לפגישה היא לא ענתה לטלפונים היא התביישה בסוך הצלחתי לדבר איתה. זה הכה בי בעוצמה היא מאושפזת במחלקה להפרעות אכילה(כמובן שביקשתי את אישורה לכתוב מבלי לציין את שמה) מה????נשארתי המומה זה ממש לא היה נשמע או נראה כמו הפרעת אכילה זה נשמע כמו מודעות לפעילות גופנית ואכילה בריאה (לא ארחיב כדי לשמור על פרטיותה) רק אגיד שמסתבר שזאת הפרעת אכילה בהסוואה אורותרקסיה שמה. נכנסתי לקרוא על הפרעות אכילה הרגשתי לרגע אשמה על כך שבעצם זה שהתפעלתי חיזקתי ועדדתי אותה (את הפרעת האכילה שהסתתרה והסתוותה) ביקשתי את סליחתה. פתאום היתה לי תחושה שיש סיכוי שגם אני סובלת מהפרעת אכילה. מאז ש"נפרדתי" מהחרדה התחלתי לאכול בלי הפסקה, בלי הכרה ובלי שליטה רעב שלא נגמר ולא נרגע כמו מבקש למלא אותי החסרה (אגב, בתוך החומרים שקראתי גיליתי שאכן יש כזאת תופעה) ולא.... זה לא קשור לדימוי גוף, לרצון להיות רזה זה קשור לחויה חסרה אותה אמונה ששינתה צורה ביטוי אחר לאותה מצוקה שחוויתי כילדה ריקה מעצמי נשלטת ריקה מתודעה מרצה אני יודעת שהגענו לכאן עם שיעור והוא בא כדי להישאר הוא חוזר שוב ושו בכדי שאנחנו נתעורר זה לא עונש או קללה יש בזה ברכה הבוקר קמתי עם כעס על הגוף, עם ביקורת עצמית על חוסר השליטה נזכרתי שהתרופה הכי טובה היא אהבהאז הלכתי לשיעור יוגה התחברתי לנפש, לרוח דרך הגוף נתתי לכאב להיות תוך כדי נשימה, הרפיה, תנועה יכולתי להיות בהכרת תודה על הידיעה שלא משנה מה היה כשהייתי קטנה אני הגדולה זוכרת שאני פלא, אור ואהבה ויכולה להביא רכות וחמלה לשתינו אליי הקטנה ואליי הגדולהלזאת שפחדה ולא אכלה ולזאת שלא מפסיקה. הקשבה מביאה קירבה, ריפוי ואהבה
