אז ככה... סוף סוף מזג אויר נעיםקמתי היום בהתרגשות, איזה כיף, את המפגש היום נעשה בגינה.תוך שאני מסדרת ומנקה את הרחבה, אני שמה לב למחשבות .מה אביא היום למעגל? צעל מה אני רוצה לדבר? אני שמה לב שעולה מחשבה(ממש לא קשורה...) ואיך אסדר את מגש הירקות ואיזו עוגה אני הולכת לאפות? ואז עולה בי שאלה, את חייבת לאפות או רוצה? (ככה המיינד שלנו, רץ ללא הפסקה) התשובה חד משמעית וברורה אין לי ספק - אני רוצה ושמחה.אני שמה לב לעוד מחשבה ששואלת מאיפה באה השאלה? ואיתה כאב...התשובה ברורה מתוך מנגנון ישן שכבר לא רלוונטי למי שאני היום, אבל עדיין נוכח וקיים. הנושא של המעגל אף פעם לא מתוכנן, הוא נובע מתוכי תוך כדי תנועה מתוך איפה שאני פוגשת את העולם ומאיפה שהוא פוגש אותי. נכנסתי למטבח, ברקע מוסיקה מדיטטיבית, לאט לאט התמונה התבהרה... בתור ילדה המוטיבציה היחידה היתה - שיגידו שאני ילדה טובה. אוקיי.... ברור מה יהיה השער דרכו נכנס הערב לפגישה. היום נדבר על ריצוי כמנגנון הגנה. כזה שפעם האמנתי שאני חייבת או צריכה כדי לזכות באהבה והמציאות שהאמונה הזאת יצרה. אני חותכת ירקותוהדמעות.....זולגות אני רואה איך כל השנים מיגנטתי לחיי עוד ועוד אנשים מקטינים, מתעללים, משפיטים. היום אני יודעתשזה לא עונש או גזירה זאת מראה שתפקידה להראות לי את המחשבה בה אני מאמינה.הלב מתרחב אני יודעת ומבינה שיש את זאת שעדיין מאמינה במחשבה ויש את זאת האמיתית, שרואה.רואה בשקט, בנוכחות, ברכות, בחמלה רואה ובוכה על זאת שהיתה ריקה מעצמה והאמינה שחייבת להיות שפוטה.על זאת שראתה, אמרה די ונענשה. על זאת שעדיין קצת מאמינה שהיא חייבת ומבקשת לשחרר אחרים ואת עצמה מאותה אמונה מגבילה. נפתח את המפגש היום בתרגול מדיטצית מטא נדיבות לב, מצב תודעה חיובי , אהבה ללא האחזות וללא תנאי כלפיי כל הברואים נדמה לי שזה ממש, ממש נדרש עכשיו יותר מתמיד. מ
