ילדים "מאתגרים"

כשהייתי מחנכת ויועצת תפסו אצלי בלב מקום מיוחד הילדים ה"שונים" "המוזרים", "הלא מקובלים" או כפי שמכנים אותם לא פעם "המאתגרים". ילדי הקצוות – לעתים הם נראים כ"פראי אדם" כולם מפחדים מהם והם לומדים לפחד מעצמם. בקצה השני נמצאים הילדים השקופים. כשהם מביטים בעצמם דרך המראות הם רואים בעצמם את מה שאחרים רואים ובטעות הם חושבים שהם "לא מספיק..." (שווים, יפים, חכמים, ראויים...) הם מאמינים שהם חייבים להימנע ממצבים מכאיבים. חלקם מסתגרים, מתרחקים, מתנתקים אחרים משתלטים, מקטינים, משפילים, הופכים לבריונים, כוחניים, תוקפניים, דורסניים. לעתים קרובות הם מקוטלגים ומוגדרים כילדים עם "הפרעת קשב וריכוז" "קשיי התפתחות" "אוטיסטים" ילדים עם "חרדות חברתיות"עם "הפרעת התנהגות" או עם לקויות כאלה ואחרות. הגדרות שמסדרות, מארגנות, מרגיעות, מחפשות פתרונות.רגע לפני פתיחת שנה"ל החדשה, בעקבות מסע שעברתי איתם ודרכם ובתור ילדה שהיתה אבודה, נשמה תועה, בודדה בלי שמישהו הרגיש, ידע או ראה.אני מניחה תפילה ובקשה.תפתחו את הלבתראו את מי שהם באמת.כשאני פוגשת אותם אני מיד מרגישה את האיכות המיוחדת, את הנשמה, את העוצמה.פחות מעניין אותי ה"סיפור" "האבחון' או ה"בעיה"כשאני איתם הם מרגישים, הם יודעים שאני רואה.הם שחקני נשמההם הולכים אחריי האמת, הם לא מסוגלים להיות צבועים, הם נאמנים לעצמם ולא לחוקים מזויפים. הם רואים את הסדר האמיתי של הדבריםכפי שנוצרו בטבע ולא כפי שעוותו על ידי התודעה והתרבות האנושיתלעתים קרובות משתיקים אותם, כי הם אלה שאומרים בקול ברור ורם את מה שאחרים מסתירים.הם לא מפחדים.הם לא שומרים על עצמם הם מצביעים על צדק שהופר, על שקרים בחברה הם נראים מוזרים, שונים, לא מותאמים.והם שכל כך משתוקקים לחבריםרוצים להרגיש חלק, שייכים, לדעת שהם שוויםהם מנסים ומנסים עד שמתייאשים.הם איבדו אמון שזה אפשריחלקם נושרים מהמערכתאחרים מדוכאים, מסתגריםהם מסיקים מסקנות על העולם ועל עצמם, הם הולכים לאיבוד. במפגשים השבועיים שלי איתםאנחנו לא מנסים להבין, לפתור, למצוא דרכים, לתת כליםאנחנו רק מבקשים להיות נוכחים.מדברים מעט אבל מאוד מחוברים.הם מרגשים, הם רואיםהם חכמים, חכמה של הלב, חכמת חייםכשנגמרת דרך הם לא נשארים, הם בפשטות עוזבים, גם כשאין לאן, כשהדרך החדשה עדיין לא נגלית לפתחם,הם סומכים.לעתים הם שופטים את עצמם על כך ואומרים שהם פחדנים כי הם נמנעים ובורחיםכשאני אומרת ואם לא תקראו לעצמכם פחדנים?אז מי אתם?לרוב הם בוכים, הם אמיצים, הם נאמנים לעצמם, הם ערכיים הם לא מפחדים משינוייםהם מקשיבים ללב, ליושרה והולכים.בעולם בו החוקים משתנים בהתאם לצורך של אחרים,הם, הילדים האבודים, רוקדים עם חוקי הטבע הם חכמים, אמיתיים, אמיציםהם עושים דברים שאחרים לא עושיםהם לא נשארים במקום בו יש עיוותיםלרוב הם הופכים להיות מנהיגים, מוביליםהם חיים את האמת לומדים את יעודם ומגשימיםמשנים את פני המציאות של עצמם ובמידה מסוימת גם של העולם. אני בהכרת תודה להם, עליהם, על האפשרות להיות איתםללוות אותם במסעםלרפא את ליבםלרפא את הילדה שבי דרכם.אנשי חינוך יקרים,הוריםתסכימו להיות מאותגרים דרכם, תמצאו את השביל שמוביל ללבכם, לליבם.