טיפול גוף-נפש

הגוף יודע/ ורד גרנאי
לפני שהמילים מתגבשות, הגוף מגיב. הוא מתכווץ מול כאב, נסגר מול סכנה, נמתח כשהוא שמח. פעמים רבות, תחושת "משהו לא בסדר" מגיעה מהבטן או מהחזה עוד לפני שהמחשבה מצליחה להסביר. בטיפול רגשי שמכיל הקשבה לתחושות הגופניות, נפתח שער לגילוי פנימי עמוק – כזה שעוקף הגנות ותיאוריות, ומחבר אותנו למה שחי באמת בתוכנו.
זיכרון גופני: כשהעבר נשמר בגוףהגוף שלנו זוכר. חוויות חיים מצטברות בו – גם אם לא תמיד נוכל לשחזר אותן כסיפור שלם. דפוסי מתח, נשימה שטוחה, כאבים חוזרים או תחושת נתק – כולם עשויים להיות סימנים לכך שהגוף מחזיק חוויה רגשית שלא עברה עיבוד. בטיפול, כשאנחנו פונות להקשבה לאותן תחושות, נפתחת גישה למה שנשמר מתחת לפני השטח.
למשל, בטיפול רגשי עולה לעיתים קושי בהצבת גבולות. כשהמטופלת מנסה לומר "לא" – מופיעה לפתע תחושת לחץ בגרון או כובד בחזה. התחושה לא בהכרח מלווה בסיפור ברור, אבל היא מצביעה על כך שהגוף זוכר. אולי זו חוויה ישנה שבה נאסר לבטא התנגדות, אולי תחושת איום או אשמה שהוטמעו בילדות. דרך ההקשבה לתחושה הזו, נפתח שער לעיבוד רגשי שלא מתאפשר רק דרך שיחה.

רגע של נוכחות: הקשבה שקטה לגוף כמפתח לריפוי רגשי.נתק, הצפה ומה שביניהםהגוף לא תמיד “מדבר” בצורה ישירה. לעיתים קרובות, דווקא ברגעים שמעלים רגש – הגוף מתנתק. מטופלות מתארות תחושת ריחוף, ערפול, או כאילו "נעלמו" מהגוף. זה לא סימן של חוסר שיתוף – אלא מנגנון הגנה עמוק, שהגוף אימץ כדי להגן על הנפש מפני הצפה. בעבודה טיפולית עדינה, אנחנו מתחילות לשים לב – אולי לקיפאון בידיים, נשימה רדודה, או תחושת ריק. ההכרה בתחושות האלה היא הצעד הראשון לחזור לגוף – ולחזור לעצמנו.
איך זה נראה בפועל? – כלים להקשבה גופנית בטיפול רגשי
העבודה עם הגוף בטיפול רגשי אינה כוללת מגע פיזי כלל, אלא מתבצעת דרך הקשבה פנימית עמוקה ורגישה. כמה מהשיטות המרכזיות שדרכן אנחנו פוגשות את הגוף בטיפול הן:
פוקוסינג (Focusing): תהליך של הקשבה פנימה – לתחושה גופנית עמומה ("משהו יושב לי על הלב") ומתן מרחב לדימויים, אסוציאציות או מילים שעולות מתוכה. התחושה מקבלת "קול", ולעיתים גם משתנה בעקבות תשומת הלב שהיא מקבלת.
זיכרונות גופניים: דרך תחושה פתאומית בגוף עשוי לעלות זיכרון – לפעמים עמום, לפעמים חד – שקשור לחוויה מוקדמת. אלו רגעים שבהם הגוף “מספר” מה קרה, גם כשאין סיפור מסודר. בטיפול, אנחנו נותנות מקום לתמונה שעולה, לתחושה הנלווית, ולרגש שמבקש הכרה.
דימויים פנימיים: מטופלת שמתארת תחושת התכווצות כשהיא מדברת על קשר מסוים, עשויה לזהות דימוי – “כאילו הגוף שלי סגור בקופסה”. הדימוי הזה הוא פתח להבנה של התחושה, של הגבול או הפחד שהוא מייצג, ולפעמים גם לתנועה לעבר שינוי.

קשרים שמעוררים תגובות גופניותכשמדברים על מערכות יחסים – לעיתים קרובות הגוף מגיב חזק עוד לפני שהתודעה מבינה למה. רק כשעולה שמו של אדם מסוים, מופיעה תחושת קיבעון בכתפיים או דקירה בבטן. התגובה הזו מזמינה אותנו לעצור ולשאול: מה קורה לי כשאני לידו? אילו תחושות עולות לי בגוף כשאני חושבת על המפגש הזה? גם בלי להבין הכל במילים – עצם ההקשבה למה שהגוף מביא יכולה לשנות את החוויה.

למה זה כל כך משמעותי?הקשבה לגוף מחזירה לנו תחושת שליטה, נוכחות, וחיבור לעצמי. היא מאפשרת לנו להרגיש את הרגש מבלי להיבלע בו, להציב גבול מבלי לקרוס, ולזהות מה נכון לנו – מבפנים. זהו תהליך עדין, שדורש סבלנות, אבל גם כזה שמביא איתו תנועה, ריפוי ותחושת חיות.

סיכום: לחזור הביתה – אל תוך הגוףהגוף אינו אויב או מכשול – הוא מורה דרך. בטיפול רגשי שמכבד את הגוף, נוצר מרחב שבו אפשר להרגיש, לנשום, להבין– ולהיות. זו אינה טכניקה, אלא דרך חיים שמאפשרת חיבור מחודש לעצמי, לגבולות שלי, ולמה שחשוב לי באמת.