באה מאהבה - מחאת המורים והיועצים החינוכיים

כתבתי את הפוסט הזה לפני חמש שנים כל כך עצוב שהוא עדיין רלוונטי. אמנם אני כבר לא במערכת אבל היא תמיד תהיה חלק ממני וליבי תמיד יהיה עם אחיי ואחיותיי למקצוע 

והסיבה שעזבתי? התמוטטתי

ולא, אני לא בן אדם חלש ויש לי חוסן רגשי ועברתי הרבה בחיים ואני יכולה להעיד שכלום לא דומה לעבודת הקודש הזאת ולאתגרים שהיא מציבה. אני פונה אליכם ההורים אתם הראשונים שצריכים לתמוך במחאה של המורים, הילדים שלכם נמצאים בידיים שלהם. להיות איש חינוך זאת שליחות, ואנשי חינוך מתגייסים למאמץ המלחמתי גם כשהילדים שלהם נלחמים, גם כשהבעלים במילואים, גם כשהם מפונים וגם כשהם גימלאים! למדתי פסיכותרפיה גוף נפש שמיועדת למבוגרים, פתחתי קליניקה ולצד העשייה שלי מאז שפרצה המלחמה אני נוסעת לעבוד כפסיכותרפיסטית עם ילדים בקו העימות, עם ילדים שהיו מפונים, עם ילדים שחזרו הביתה, עם מורים. ליוויתי ואני עדיין מלווה עשרות קבוצות. למה אני כותבת את כל זה? כי חינוך זה בחירה של הנשמה וחינוך עושים באהבה או שלא עושים בכלל ואני רק מתפללת שכך זה ישאר אחרת יהיה ממש, ממש חבל (בסטורי -  קבוצות שאני מלווה במקלט שהפכתי אותו למרחב מזמין ונעים כי זאת זכות גדולה לעבוד עם ילדים)!

הפוסט המקורי נכתב בתקופת הקורונה 

אפריל 2020

כן גם אני שמעתי השבוע את יונית לוי, קרן מרציאנו, את שי באב"ד ועוד...לקח לי כמה דקות להסדיר דופק וחזרתי לעבוד. כן...אפילו שהשעה היתה 21:00 ואנחנו עובדים רק ב 50% משרה .כי....להיות יועצת זו שליחות. זכות גדולה. זה לגעת בלבבות. זה לבוא מאהבה. מכל הלב והנשמה. 24 שעות ביממה של נוכחות מלאה. אכפתיות, יצירתיות, השקעה ומחשבה מה עוד לא עשיתי שאפשר? אולי לא ראיתי מישהו ואיך אשים לב מחר? להתרגש, לבכות, לצחוק. ללמד ובעיקר ללמוד. איך להקשיב לזה ששותק? כיצד לחבק את מי שמתרחק? איך לא לוותר על מי שמתנתק? לשים לב לאלה שישנם ועד השעות הקטנות של הלילה  למצוא את הדרך לליבם של אלה שאינם. להקשיב למילים ובעיקר לשתיקות. להיות...ללמד נתינה, אכפתיות, פרגון הקשבה. להמציא את עצמנו כל יום מחדש, בהתאם למציאות  מתחדשת ומשתנה. להעביר ידע בצורה חוויתית, מעניינת, מגוונת עם הרבה שיקול דעת, ממקום של דיוק והקשבה לתנועה. 

להכנס מתחת לאלונקה אלו לא מילים של אנשי חינוך, אלא מילים של מלחמה. אנחנו פה כדי ללמד שלום ואהבה. להיות איש חינוך זו לא בחירה או החלטה, זו נביעה פנימית עמוקה. זו זכות גדולה. זו גאווה. זה לפגוש בלבול, ולא להתבלבל.ל עבור דרכו, לתת לו לטלטל להסכים לכעוס, לכאוב לפחד. לעצור, לנשום להתבונן. ולהמשיך מכל הלב

.באהבה